עובדיה נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ

פסק דין

1.תביעה קטנה על סכום של 5,400 ₪ , שעניינה השבת כספים ששילם התובע לנתבע עבור מנוי שנתי לחדר כושר, מבלי שזה נוצל על ידו ועל אף ביטולו , וכן השבת סכום נוסף שנגבה ביתר במסגרת תיק הוצל"פ בקשר לאותו המנוי הנטען.

2.העובדות בקצרה הנן כדלקמן-

א.ביום 27/10/2011 התובע רכש מנוי שנתי בחדר הכושר של הנתבעת. עבור המנוי התחייב התובע לשלם סכום של 2712 ₪.

ב.לטענת התובע, מאחר ואביו חלה והוא נאלץ לטפל בו, הוא ביקש לבטל את המנוי לאחר כחודש שעשה בו שימוש.

ג.הנתבעת טענה, כי לאחר שהתובע שילם מספר תשלומים באמצעות כרטיס האשראי, חברת האשראי פנתה אל הנתבעת והודיעה לה כי העסקה מוכחשת על ידי התובע ואמו, היא בעלת כרטיס האשראי.

ד.בסופו של דבר, עניינו של התובע הועבר לטיפולו של עורך דין שייצג את הנתבעת, אשר ביקש לגבות מן התובע את סכום העסקה.

ה.במקביל לכך, התשלומים באמצעות כרטיס האשראי חודשו והתובע שילם את מלא הסכום לו התחייב.

ו.בד בבד, התובע נאלץ לפרוע את החוב בתיק ההוצל"פ שפתחה כנגדו הנתבעת. החוב בתיק ההוצל"פ הגיע לסכום של 2791 ₪.

יוצא איפוא, שהתובע שילם עבור המנוי פעמיים: פעם, באמצעות כרטיס האשראי (שכן, בפועל היסקה לא בוטלה) ופעם שנייה, באמצעות מערכת האכיפה והגבייה של ההוצאה לפועל.

3.זה המקום לציין, כי הסכום (2791 ₪) שנגבה ביתר במסגרת תיק ההוצל"פ הושב לתובע (באמצעות אמו, על ידי שיק המשוך מחשבונה של הנתבעת), במעמד הדיון.

4.זה גם המקום להעיר, שהתנהלותה של הנתבעת בעניין זה היתה פזיזה וחפוזה. הנתבעת לא פנתה אל התובע קודם להעברת התיק לטיפולו של עורך דין ולא ניסתה לגבות את החוב הנטען ישירות ממנו. ברור, כי אילו היתה הנתבעת עושה כן- היתה מגלה כי התובע משלם מדי חודש בחודשו באמצעות כרטיס האשראי, והצורך לפתוח תיק בהוצאה לפועל, לבטח היה מתייתר.

5.נותר, אפוא, לדון בתביעה להשבת הסכום ששולם בגין המנוי השנתי למכון הכושר, ובדרישת הפיצוי של התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ,כתוצאה מהתנהלות הנתבעת כלפיו.

6.על-פי החוזה שנחתם בין הצדדים מיום 27/10/2011, ניתן היה לבטל את החוזה בכל שלב, בהודעה מראש של 7 ימים לפני תום חודש שוטף, ובכפוף לתשלום "קנס" בסך 399 ₪.

7.אמו של התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, שלאחר כחודש ימים, התובע פנה בלווי אמו למכון הכושר וביקש לבטל את המנוי, בשל העובדה שאביו נפל למשכב והתובע נאלץ לסעוד את מיטתו.

מכאן עולה, כי הודעה על ביטול העסקה נמסרה לאחר חודש מיום עריכת המנוי ולפיכך אני קובע, כי ההסכם שנחתם ביום 27/10/2011 הנו בטל- כאמור, חודש לאחר עריכתו.

8.לעניין דמי הביטול, כפי שאלו נקבעו בחוזה- נציג הנתבעת, מר ברנרד, טען במהלך הדיון, כי עוד בעת העברת עניינו של התובע לעורך דין לצורך גביית החוב, ויתרה הנתבעת על גביית דמי הביטול. משכך, אני קובע כי התובע לא יחויב בדמי ביטול.

9.לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת תשיב לתובע את הסכום ששילם עבור המנוי (2,708 ₪), בניכוי תשלום עבור חודש אחד בסך 226 ₪.

כמו כן, לאור התנהלותה של הנתבעת, כפי שזו תוארה לעיל, אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 500 ₪ בגין עוגמת נפש.

10.לסיכום, ועל בסיס ס' 9 שלעיל, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2982 ₪.